תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג :
יתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות . רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו.
תרגום לעברית:
ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון וישב עימהם יהודה בן גרים (שהוריו היו גרים). פתח רבי יהודה ואמר "כמה נאים מעשיה של אומה זו (השלטון הרומאי): תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. פסקה מלכות רומי: יהודה שעילה – יתעלה (יקבל תפקיד מכובד), יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג. הלך הוא ובנו והסתתרו בבית המדרש. בכל יום הייתה מביאה להם אשתו לחם ומים. כשחזקה גזרת הרומיים, ברחו והסתתרו במערה. נעשה להם נס: מעיין מים חיים, שפרץ ועלה בפתח המערה ולצדו עץ חרובים מניב פירות. רבי שמעון ובנו נשארו במערה במשך 12 שנים, כשהם מנותקים לחלוטין מהוויות העולם ולמדו תורה. והנה הגיע היום הגדול - אליהו הנביא הגיע אל המערה ובישר להם על מותו של קיסר רומי. על פי חוקי אותה תקופה, יחד עם מותו של הקיסר והתמנותו של הקיסר הבא, התקבלה "חנינה כללית" וממילא הגזירה נגד רבי שמעון בטלה. רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו יצאו מן המערה. הם ראו איכרים עובדים בשדה. לאחר שנות ההזדככות במערה לא יכול היה רבי שמעון לסבול מראה של יהודים, המבזבזים את זמנם בדברים גשמיים, במקום לעסוק בלימוד התורה "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה" וכל מקום שנתנו בו עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: "להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם". חזרו השניים אל המערה וישבו בה שנים עשר חודשים נוספים ואז נשמעה בת קול שנייה שאמרה ": צאו ממערתכם". יצאו רבי שמעון ובנו ושוב ראו אנשים עוסקים בחיי העולם הזה. כל מה שהיה רבי אלעזר שורף היה אביו רבי שמעון בר יוחאי מרפא. אמר לו: "בני, די לעולם אני ואתה". בערב שבת ראו יהודי ממהר ובידיו שתי אגודות הדס. שאלוהו : "אלה למה לך?" ענה להם :"לכבוד שבת קודש", שוב שאלוהו "למה לך שני ענפים?" ענה להם "אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור' ". אמר לו לבנו: "ראה כמה חביבין מצות על ישראל!" – נתיישבה דעתם.
יש הרבה שאלות על הקטע : אביא שלוש, ואשמח לקבל התייחסות מאנשי הפורום.
א. "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה" מול "להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם".
אילו שתי השקפות עולם רמוזות כאן?
ב. ביציאתם השנייה מן המערה כתוב: ש"כל מה שהיה רבי אלעזר שורף היה אביו רבי שמעון בר יוחאי מרפא" מה בא זה ללמדנו?
ג. מדוע נתיישבה דעתם כששמעו את תשובתו של היהודי? האם רשב"י ובנו חזרו בתשובה?